17 במרץ 1926

יעקב ביסקוביץ (8.2.2002-7.3.1926) 7.3.1926 נולד להוריו אריה (לייב) ופנינה (פרל) ביסקוביץ בעיר הרוביישוב שבמחוז לובלין, פולין.

1940-1941

בשבת בבוקר אמרו ליהודים שראש העיר רוצה לנאום במגרש שקראו לו פולגון (שדה גידול של תות שדה שחור), שהיה מאחורי העיירה, סמוך לבית הקברות הנוצרי. היהודים באו לשמוע את ראש העיר, אבל לא היה כל נאום. אנשי אס.אס. החלו לרדוף עם כלבים אחרי היהודים והריצו אותם בחורף בבוץ לסוקל ולבלז שעל הגבול הרוסי-פולני, ואח"כ לכיוון תחנת הרכבת לפולגון. את אלו שניסו לברוח, הרגו. את היהודים שהגיעו לסוקול הריצו בחורף דרך הנהר בוק, חלק טבעו וחלק עברו, והרוסים החזירו אותם לצד הגרמני.

אבי המשפחה הגיע לבלז, ולאחר מספר חודשים שלח הודעה למשפחה שישלחו לו בגדים וכסף וכשקיבל את המשלוח, חזר לאחר עשרה ימים לבית המשפחה בחרוביישוב.

1941-1942

ליד חרוביישוב היה מחנה עבודה בשם אוברובייץ’, ויעקב נלקח לעבודה בסבלות בתחנת הרכבת בגיל 14.

1 באפריל 1942

שבוע לפני חג הפסח החלה האקציה (בגרמנית – משלוח) הראשונה, 

או אז הוציאו את היהודים ממרכז העיירה והכניסו אותם לגטו חרוביישוב (שהשתרע מרחוב לובלסקה עד נהר הוצ'בה). 

אביו של יעקב עבד כנגר וקיבל ממקום העבודה כרטיס מזון שסיפק למשפחה קצת יותר אוכל. 

יוני 1942

שבוע ימים אחרי חג השבועות תש"ב, ביוני 1942

נשלח בידי הגרמנים למחנה ההשמדה סוביבור שבפולין.

המשפחה נלקחה באקציה הראשונה על רכבת משא שנסעה כל הלילה ובבוקר הגיעו למחנה. לאחר שהופרדו מהנשים הגיעו מספר גרמנים לחפש בעלי מקצוע, ומאחר ואביו היה נגר, לקחו אותו לעבודה בנגרות, והוא לקח עימו את בנו יעקב כ'ילד חזק' וכך הם נשארו במחנה.

את בעלי המקצוע הנבחרים השאירו ליד באר מים במרכז המחנה. 

את יתר האנשים (כ- 2000 איש) לקחו ליער להרג במכונות יריה ובגז.

יעקב נבחר לעבוד במחנה ב 'בנהוף קומנדו' (קבוצת עובדי תחנת הרכבת) ותפקידו היה לנקות את הקרונות מהחבילות אחרי שהאנשים יצאו.

מספר חודשים לאחר שהגיע למחנה, בחודשיים שבהם הפסיקו להגיע טרנספורטים, לקראת סוף שנת 1942, חלה אביו בטיפוס הבטן, ומפקד המחנה האובשטורנפירר טומלה נתן הוראה להרוג אותו בלזרט (בגרמנית – מרפאה), בה הרגו את החולים, החלשים והזקנים.

ואגנר גוסטאב ופרנצל קרול תפסו והרגו אותו.

14 באוקטובר 1943

השתתף במרד מחנה סוביבור והצליח לברוח ממחנה ההשמדה אל היערות שבסביבת העיר וולודבה.

נשאר לבדו כארבעה חודשים ביערות.

לאחר מכן פגש את סאשה פצ'רסקי ושלושה מחבריו ויחדיו הלכו ליערות סקרודניצה, הגיעו לקרחת יער ונתקלו במחנה נטוש ובו מזון רב. יעקב הלך לנהר להביא מים לרחצה ואז ראה שיירה של נשים וטף מלווים בחמושים אך מתוך זהירות לא ניגש אליהם. חבריו לקחו עימם מהמחנה הנטוש כיכר לחם וסיר אשל, והעבירו את הלילה במבנה שומם בכפר הסמוך סקרודניצה. הסיר הונח על אדן החלון. בבוקר שלמחרת התאספו בחוץ פרטיזנים חמושים מ'חיל-גרופה' (פרטיזנים יהודים בראשותו של יחיאל גרינשפן) שזיהו את הסיר מהמחנה והתכוונו להרוג אותם משום שחשבו שהם שודדים ורוצחים. כאשר נודע לפרטיזנים שמדובר בניצולים מסוביבור, הוחלט לצרף את פצ'רסקי ועוד אחד מהחברים לקבוצה. יעקב ועוד שניים שהיו ללא כסף וללא נשק, נותרו לבדם ביער וכל אחד הלך לדרכו. יעקב המשיך לעבר יער אוחוז'ה, משום ששמע ששם נמצאים יהודים. בדרך חבר לעוד מספר יהודים, עימם חצה את נהר הבוק הקפוא למחצה.

אוקטובר 1944

בכפר קטן סמוך לעיירה מלוריטה, חבר לקבוצת פרטיזנים רוסים מווסטוק, שהוצנחו ע"י הצבא הסובייטי מאחורי קווי האוייב. הקבוצה מנתה כ- 30 איש ופעלה באיזור פולסיה. מפקדם הישיר היה יהודי אוקראיני בשם קפלון. סטפן קפלון פיקד על גדוד 'קפלון' שבאוגדת 'דידיה פטיה' ואחר כך על חטיבה.

הצטרף לצבא הפולני בפיקוד רוסי בלובלין ונשלח לבסיס האימונים בטרבניקי 

בתום האימונים, צורף לחיל ההנדסה (ספיורים) בלובלין.

השתתף בקרב נגד הגרמנים בקרבת העיירה יבלוננה שעל נהר הויסלה, הסמוכה לווארשה.

התקדם יחד עם הגדוד והיה בין הראשונים שפרצו, במהלך הקרב, לוורשה הכבושה בידי הגרמנים.

17 בינואר 1945

לאחר כיבושה של וורשה, נשאר בה כחייל ועסק בפירוק מוקשים בתוך העיר.

כחודשיים לאחר מכן, הועבר לעיירה סטשוב ועסק בפירוק שדות המוקשים בסביבת פצנוב.

8 במאי 1945

עקב ריב עם חיילים פולנים על רקע אנטישמי, ערק מהגדוד, אך נעצר למחרת, והועבר למעצר בפצאנוב ולאחר מכן למעצר בבוסקו.

הועמד למשפט צבאי בפראג שדן אותו למוות.

נשלח לבית הסוהר פביאק בווארשה לתא הנידונים למוות,

שם נדרש לתעד את קורות חייו, שנשלחו למרשל של פולין, רולה זימיירסקי. 

קיבל חנינה נשיאותית וגזר דין חלופי של עשרים שנות מאסר.

לאחר שריצה מאסר בפועל של כארבעה חודשים בבית הסוהר, הומר עונשו לשלושה חודשים של שירות צבאי בחזית. מאחר וכבר הסתיימה המלחמה, שוחרר ונשלח להמשך שירות פעיל בצבא הפולני.

אוקטובר 1945

ערק שנית מהצבא הפולני, הגיע ללובלין והצטרף לתנועת בית"ר.

בעזרתה של תנועת בית"ר, עבר את הגבול לאוסטריה למחנה העקורים טרפייח שליד גרץ, בו שהה מספר חודשים כשוטר המחנה.

לאחר מספר חודשים עבר למחנה העקורים פרנוואלד שבגרמניה, והצטרף למשטרה הסאניטרית במחנה.

1947

עלה על אוניית המעפילים ׳בן-הכט׳ על מנת להגיע לארץ ישראל.

הספינה נתפסה בידי הבריטים ויעקב הועבר למחנה מספר 66, בלוק 35, בקפריסין.

נישא בקפריסין לבלה, שם נולד בנו הראשון, אריה.

התגרשו ב-1955.

1949

עלה לישראל באונייה ׳גלילה׳ ושהה במחנה המעבר בבאר-יעקב.

1950 

התגייס לצה"ל ושרת בפיקוד מרכז ובחיל רפואה

בסרפנד (כיום מחנה צריפין) ובבית חולים 5 (כיום תל השומר).

שוחרר משירות בטחון לאחר שמלא את חובתו.

שרת בשרות חובה שנתיים וחודש. שרת בשרות קבע שנה וחודש.

התגייס למשטרֿת ישראל ב- 29 באוגוסט 1952

יעקב שרת כאיש משטרה מן המניין במשך 22 שנים.

1961

שימש עד תביעה במשפטו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן

יעקב העיד גם במשפט נגד האוברשארפירר קארל פרנצל, קצין אס.אס שתפקידו הרשמי היה אחראי על העובדים במחנות ההשמדה, ויחד עם האוברשארפירר גוסטאב ואגנר הרגו במו ידיהם יהודים רבים, ביניהם את אביו של יעקב.

1963

נישא בישראל לטובה, ולהם נולד בנו השני, יחיאל.

יעקב נפטר ב- 8 בפברואר 2002

כ"ו בשבט תשס"ב