מהמאה ה-18 ועד תחילת המאה ה-20 היוו היהודים רוב ניכר מאוכלוסיית הרוביישוב ושלטו במסחר, בתעשייה ובמלאכה. בראשית המאה ה-19 התפתחה בהרוביישוב קהילה חסידית חזקה והרוביישוב נעשתה לעיר חסידית מובהקת. היו בה שטיבלאך (בתי תפילה) של חסידי טריסק, גור, בלז, רדזין וחצרות אדמו"רים נוספות. כמו כן התגוררו בה רבנים שונים, ביניהם יוסף בן מרדכי קצנלנבוגן והרב אפרים זלמן רוקח.
עם ארגוני הסעד והצדקה של הקהילה נמנו "חברה קדישא", "חברת מדרש" שסייעה ברכישת ספרי קודש ותמכה בעניים, ו"חברת גמילות חסדים" שהעניקה הלוואות נוחות לבעלי מלאכה ולסוחרים זעירים. בשלהי המאה ה-18 נפתחה העיר גם להשפעת תנועת ההשכלה.
בשנת 1809 נכבשה הרוביישוב בידי הצבא הפולני וסופחה לנסיכות ורשה. על היהודים הוטלו הגבלות חמורות בתחום הנדלן – בין השאר איסור רכישת קרקעות כדי לבנות עליהן בתים ולהקים משק. כמו כן הוטלו עליהם מיסים שונים, ביניהם מס בשר כשר, וכל משפחה יהודית בהרוביישוב נאלצה לשלם 73 זהובים לשנה, סכום עתק במושגים של התקופה ההיא. רוב היהודים קיבלו את הגזירות אולם יהודי אחד – יליד הרוביישוב – יצא למאבק למתן שיוויון זכויות ליהודים ולשיפור מצבם הכלכלי, הפוליטי והתרבותי. היה זה ד"ר שלמה יעקב קלמנזון, בנו של הרב בהרוביישוב, שבנערותו עזב את בית אביו, למד רפואה בחו"ל, חזר לפולין ועבד כרופא בוורשה. קלמנזון המשכיל והנאור עמד בקשרים עם כל חוגי הפוליטיקאים בפולין. בתמורה לשיוויון הזכויות הוא תבע מהיהודים לתקן את אורחות חייהם ולהתאימן לרוח הזמן. הוא נפטר בוורשה בשנת 1811.
עד סוף המאה ה-19 היוו היהודים קרוב ל-60% מהאוכלוסייה והיו בבעלותם מספר בתי ספר, בתי מלון, שני בתי חולים, רוב הבתים והדוכנים ליד כיכר השוק וכן מבשלות בירה. החברה הגדולה ביותר בהרוביישוב הייתה מפעל טבק שהוקם ב-1896 והיה שייך להרשקו קניה. כמו כן היו מפעלים לייצור מכונות חקלאיות וכלי עבודה בבעלותו של אלברט זינג'רוט, ובית מלאכה לנחושת. יהודים עסקו גם במלאכה זעירה, ורבים מהם עבדו בייצור בגדים, נעליים ומזון. יהודים עבדו בענף הפרוות, ייצור חבלים, ייצור צבע, חרשי מתכת, נגרות, עובדי פח ויצרני זכוכית.
מקור ההכנסה העיקרי של האוכלוסייה היהודית בהרוביישוב היה מסחר מסורתי, בעיקר בטקסטיל ובבגדים, מעילים, כלי בית, אמנות, מוצרי יוקרה וספרים. יהודים ניהלו למעלה מ-90% מהסחר בבעלי-חיים, כמו גם 88% מהסחר במזון ובתבואה. הריכוז העיקרי של חנויות ובתי מטבחיים היה בשוק העיר ובסביבתו הקרובה.
כמה מהסוחרים העשירים בעיירה היו יעקב פרץ, אברם ברנדט, ברקו שפירו וכן שלמה ריגיאל, חמיה ברלינר ויוסף גרטנר. בנוסף לתעשייה, למסחר ולמלאכה, הקהילה היהודית קיבלה חלק נכבד מרווחיה מהשכרת חנויות, כירכרות, בתי מרחץ, משחטות וטחנות. חלק מהאוכלוסייה גם קיבל הכנסה מרכוש ומתחבורה. באותה תקופה הוקמו גם בתי ספר יסודיים רבים לילדים יהודים. ב-1844 נבנה בית חולים יהודי, וב-1874 נבנה בית כנסת חדש ומרשים מלבנים במקומו של בית הכנסת הישן.
בשנת 1817 פורסם דין וחשבון מטעם "הוועדה הממלכתית לענייני דת והשכלה ציבורית" שעסק במערכת החינוך ליהודי פלך לובלין בו נכללה הרוביישוב. הממשלה הפולנית, ביוזמתו של שר החינוך סטניסלב פוטוצקי, השתדלה לשפר את איכות אורח החיים של היהודים על ידי יסוד בתי ספר מיוחדים לילדי היהודים. בבסיס יוזמה זו עמדה הכוונה להקנות לילדי היהודים שם את השפה הפולנית וללמדם את אורחות חייה של האוכלוסייה הפולנית.
בדו"ח נאמר: "זה בלתי אפשרי שנוכל להכתיב על לב בני דת משה שישלחו את ילדיהם לבתי ספר משותפים עם ילדי קתולים ונוצרים בכלל, בהיותם מאמינים לשווא ובהיותם מחוסרי כל השכלה, אין ביכולתם להחליט שלא להלביש את ילדיהם בלבוש הישן, להוריד מראשיהם את הכיפות ולגזוז את הפאות, למרות שהפנינו על כך את תשומת לבם. ההורים שרצו כבר לשלוח את ילדיהם לבית הספר הממשלתי, כאשר נודע להם על התנאים וההגבלות, הצהירו כי אין ביכולתם לבצע את השינוי.
מאחר ובהרוביישוב משלמים היהודים מס בסך 400 זהובים פולנים בשנה, לטובת המורה הקתולי, הצהירו ההורים היהודים לקומיסר ממחלקת החינוך, שביקר את בתי הספר, שהם דורשים שחרור ממס זה. גם אם ידרשו מהם לשלם קנס פי עשרה, לא ישלחו בשום אופן את ילדיהם לבית ספר נוצרי-קתולי".
על יסוד הדו"ח הזה, הביעה הוועדה את דעתה, שרצוי לייסד בית-ספר מיוחד לילדי ישראל, עם מורה נוצרי כפקיד הקהילה, או יהודי בעל השכלה מתאימה, כדי שילדי ישראל יוכלו ללמוד לקרוא ולכתוב". אולם בית ספר יהודי לא הוקם.
ב-1818 ישב על כסא הרבנות הרב יוסף בן-מרדכי קצנלבויגן, מראשי חסידות פולין, שהתגלה כמנהיג רב פעלים שפעל לרווחת המוני היהודים בעיר, והקדיש את עיקר זמנו לצורכי הציבור היהודי. בראותו את סבל החולים העניים, מחוסרי מחסה ובית, החליט לגייס כספים לבניית בית-חולים ובית ספר יסודי. הוא הטיל על גבאי הקהילה לצאת אתו לאסוף תרומות. כשצבר סכום מספיק, הורה על בניית בית בן שישה חדרים, מחולק לגברים ומחציתו לנשים, שם הקים בית חולים ובית-מחסה לחולים הלוקים בנפשם. בית החולים היהודי בהרוביישוב נמנה עם מוסדות הרפואה היהודיים הראשונים בפולין שהוקמו והוחזקו בידי הציבור היהודי. הרופא הראשון במוסד היה ד"ר צבי-הירש גולדשמידט (סבו של הנרי גולדשמידט הידוע כיאנוש קורצ'ק). ליד בית החולים נפתח בית מרקחת.
הרב קצנלבויגן נפטר באוסטריה עת הגיע לחתונת בנו הרב ברוך.
בראשית המאה ה-19 ייסדו מנחם-מנדל פינקלשטיין, משה צוקר ושאול משה גולדשטיין בית-דפוס עברי. פינקלשטיין הביא את הכסף הדרוש להקמת בית הדפוס; צוקר וגולדשטיין הצטרפו כמדפיסים.
בשנת 1818 הודפסו בבית הדפוס בהרוביישוב הספרים "מאור עיניים" ו"עין יעקב" – אגדות וסיפורים מהכתובים.
בית הדפוס פעל כעשר שנים והודפסו בו 34 ספרים, מקצתם ביידיש. בשערי ספרים אחדים העלימו המדפיסים את שם העיר או את שמותיהם, או את שניהם יחד, כנראה מטעמי צנזורה או תשלום מכס על הספרים. לעתים כתבו שם של עיר אחרת, או שנה אחרת, כדי להטעות את הצנזור או את המוכס.
הספרים ראו אור בהידור חיצוני, אבל לא הצטיינו בתוכנם. רובם ספרים שנדפסו לפני כן בבתי דפוס אחרים; ספרי עם, ספרים עממיים, ספרי מוסר ואגדה, ספרי תפילה למיניהם וספרי חסידות וקבלה.
כמעט בכל הספרים שנדפסו בהרוביישוב אפשר למצוא על השער או מעבר לשער או בסוף הספר קישוט המיוחד לדפוס זה
