שלמה ברנדט נולד לאחת המשפחות האמידות והמכובדות בעיירה הרוביישוב, להוריו רחל ויצחק ברנדט ז"ל. שלמה היה הרביעי והצעיר מבין אחיו יעקוב (יוקל), בלומה וסימה ז"ל. הגם שהמשפחה היתה מסורתית, ילדי המשפחה למדו במסגרות חילוניות.
ההורים ודודו של שלמה, שמואל ברנדט, היו הבעלים של תחנת קמח שסיפקה קמח לצבא הפולני.
בגיל 12, לאחר מפגש עם זאב ז'בוטינסקי בביקור שערך בהרוביישוב, הצטרף שלמה לתנועת בית"ר ומאז היה חבר פעיל בתנועה. אחיו הבכור, יעקוב, היה אחד ממנהיגי תנועת בית"ר.
שלמה היה ילד חזק ואמיץ אשר לא חשש להתעמת עם גויים שהקניטו אותו ולכן נקלע לקטטות רבות.
בשנת 1937, לאחר התקלות עם גוי שנימנה על צוות מורי הגימנסיה, נאלץ שלמה לעזור את העיירה ולעבור ללימודים בוילנה כדי לסיים את לימודי הגימנסיה. גם בוילנה היה שלמה פעיל בבית"ר.
שלמה התרשם והושפע מדבריו של ז'בוטינסקי אשר אמר בביקורו בוילנה שאף יהודי לא ישרוד, ומי שיכול- שיברח.
ברוחו של ז'בוטינסקי פעל שלמה להוצאת צעירים מפולין לרבות באמצעות הכנת מסמכים מזויפים. מי מהם שהצליח לברוח- ניצל ונותר בחיים.
לפני המלחמה התחתן שלמה עם מאשה לבית ברקוביץ מוילנה. שלמה לא ברח מהגטו (בניגוד לעצתו של ז'בוטינסקי), וזאת בשל משפחתה של מאשה שנותרה בוילנה. למאשה היתה אחות תאומה, אמא- כובענית ואבא- איש עסקים אמיד.
שלמה מודה שלמרות החששות ממה שצפוי היה ליהודים, הוא לא ידע ולא שיער מה צופן לו העתיד.
כשפרצה המלחמה עסק שלמה בשילוח אנשים לוורשה באמצעות הנפקה של מסמכים מזויפים.
שלמה סיפר כי שהה בגטו עם אשתו ומשפחתה והועסק בעבודות תחזוקה עבור הגסטאפו. עבודה זו שמרה עליו לתקופה מסוימת. בגטו היו הרבה יהודים מתנועות שונות לרבות השומר הצעיר, ביניהם אבא קובנר. בגטו וילנה התגבשה תוכנית לבצע התקוממות ולהשתמש בנשק חי כנגד הגרמנים, על אף שהאמינו שסיכויי הצלחה של מרד כזה הנם נמוכים ביותר. היה רצון למרוד ולהרוג כמה שיותר גרמנים.
בוילנה נאמר ליהודים שהם נלקחים לשני גטאות. בגטו אחד היו כ- 29,000 יהודים שהיו מסוגלים ובעלי אישורי עבודה. בגטו השני, שלמעשה היה מחנה מעבר לפני השמדה שהו כ- 11,000 יהודים, בעיקר זקנים וחולים שלא יכלו לעבוד (בסוף דצמבר 1941 חיסלו את יהודי הגטו באתר ההרג- פונאר).
בפונאר, אתר הרצח בו נרצחו יהודי וילנה, כ- 10 ק"מ מדרום לוילנה, נרצחו מעל ל 75,000 אנשים.
בגטו פגש שלמה את מי שהיה מנהיג היהודים, בחור בשם קמרמכר, שהיה בעל קשרים רבים גם בגסטאפו. קשרים אילו הועילו לשלמה וליהודים נוספים במהלך השהות בגטו.
כשהחליט שלמה לברוח מהגטו ליערות ולהצטרף לפרטיזנים, קרממכר מסר לידיו חפצים בעלי ערך לפרטיזן כגון מצפן, משרוקיות. חפצים אילו נמסרו ליד ושם.
קרממכר גם העביר לשלמה רשימות מעודכנות של מספרי היהודים שחוסלו בפונאר מדי יום.
כשנלקחו אנשים מהגטו כביכול לעבודות והתברר שגם הם מוצאים להורג, התחבא שלמה בבניין הגסטאפו.
בשל היותו בעל אישור יחיד ומיוחד שפטר אותו מלענוד טלאי צהוב, היה יוצא וחוזר מהגטו לצורך הברחת נשק ואוכל.
לימים נודע לשלמה שאמו נורתה למוות, אחיו נורה למוות כשבא לעזרת חבר שנקרא לחקירה בגסטאפו ושתי אחיותיו הומתו בטביעה. גם אביו, שהחזיק מעמד עד תום המלחמה, נפטר מתשישות נפשית.
ב- 1944, נדמה היה שהמלחמה נגמרה בווילנה. ההרגשה הייתה שכל העולם פתוח בפני הניצולים. הפרטיזנים הקומוניסטים ביקשו משלמה לסייע באיתור ניצולים יהודים. שלמה התנדב לבצע את המשימה ונסע לכיוון עיר הולדתו הרוביישוב ולעיר השכנה -זאמוש. להפתעתו גילה שהמלחמה באזור זה המשיכה להתנהל והפולנים המשיכו לרדוף ולהרוג ביהודים.
בדרכו נתפס שלמה על ידי שני פולנים שניסו בעורמה לקחתו ליעד ולהרגו אך הוא הצליח לחמוק ולהימלט ולפגוע בחוטפיו בעזרת תיק העור שהיה ברשותו. תיק העור, בעל פינות ברזל נלקח על ידי שלמה מרוצח יהודים ששרף למוות כ- 100 יהודים. לאחר הריגת רוצח היהודים, לקח שלמה את התיק כמזכרת. כשנלקח על ידי הפולנים שביקשו להרוג אותו, עשה שלמה שימוש בתיק ובפינות החדות שלו והכה בהן את הפולנים וכך ניצל ממוות. גם התיק נמסר ליד ושם.
בהיותו בגטו עסק שלמה בהברחת יהודים ליערות ושלמה החליט כי עליו להצטרף אליהם ביערות. חבריו הפצירו בו ובאשתו להישאר בגטו שכן לדבריהם חייו יחסית ליהודים אחרים היו נוחים.
שלמה שלמזלו לא נכנע לפיתוי, הגיע ליער ואז נודע לו שחיסלו את כל הגטו ולא נותרו בו יהודים חיים.
בפעילות הפרטיזנים ביערות השתתפו בתחילה יהודים בלבד ולאחר מכן הצטרפו גם רוסים קומוניסטים.
כפרטיזנים, הלכו שלמה וחבריו לכפרים כדי לגנוב אוכל, לבצע פיגועים בגרמנים ובמשתפי פעולה, לגנוב סוסים, אביזרי מתכת וכל מה שרק ניתן היה לעשות בו שימוש.
באותם ימים נבלמו הגרמנים בחזית הרוסית בקרב סטלינגרד,בשל כך האטו במעט הגרמנים את פעילותם כנגד היהודים.
שלמה, אשתו, אביה וחבריו נותרו ביערות עד לסוף המלחמה כשהצבא האדום הגיע לשחרר את וילנה.
שלמה הוביל את הפרטיזנים היהודים חזרה לווילנה ואליהם הצטרפו גם הפרטיזנים הרוסים.
בתום המלחמה קיבל שלמה מהרוסים אות הצטיינות ולימים מונה על ידם לנהל בית חרושת גדול למברשות.
שלמה החל לפעול במסגרת עלייה ב' בפעילותו עסק בכל הנדרש כדי להוציא את הפליטים מאירופה באוניות לישראל ובין היתר בהכנת מסמכים.
ביולי 1946 לאחר המלחמה, בעיר קיילצה שבפולין, בוצע פוגרום ביהודים שניצלו מהמלחמה, וזאת בשל עלילת דם. בפוגרום זה נרצחו כ- 42 יהודים וכ- 80 נפצעו. דבר זה המחיש עוד יותר כי הסכנה ליהודים עדיין קיימת ומקומם אינו בפולין.
על אף שבסוף המלחמה הוציאו מהרוסים הוראה שאין להרוג יותר גרמנים ובמשתפי פעולה, המשיכו שלמה וחבריו להרוג את מי שידענו בוודאות שלקחו חלק ברצח יהודים מתוך הבנה וחשש שפושעי מלחמה אילו לא ישלמו בעתיד על כך מחיר.
במסגרת עליה ד' ועל אף עיכובים וקשיים רבים בדרך לרבות נסיונות לפגוע בפליטים היהודים, עברו שלמה ומשפחתו דרך צ'כיה ומשם הגיעו ארצה בשנת 1947.
שלמה ומאשה ברנדט הגיעו לגבעת שמואל. שלמה הצטרף לאצ"ל ושירת בצה"ל במלחמות לרבות יום כיפור. גאוותו של שלמה היתה ששני בניו, האחד מהם טייס, שרתו בצה"ל.
שלמה ומאשה ברנדט הקימו משפחה לתפארת, שני בנים, שבעה נכדים ועשרה נינים המתגוררים בישראל.
