רות נולדה בהרוביישוב בשם רג'ינה הודעס.

…"לא היו לי בעיות מיוחדות והכל בזכותו של מורי ומחנכי הנוצרי מר סצ'ידלובסקי. רבות אני חבה לאותו מורה אשר סיכן את חייו למעני כאשר התנדב והבטיח לאבי לקחת אותי תחת חסותו עם פריצתם וכיבושם של הגרמנים את העיר.

אותו סצ'ידלובסקי לקח על עצמו את כל האחריות הקשורה לגידולי וחינוכי היום יומיים עם כל הסיכונים הכרוכים במעשה זה. עד היום מהדהדות באוזני מילותיו באותו יום אשר בא לאבי והציע לקחתני אליו: "חבל על ילדה כישרונית כל כך שתפסיק ללמוד" ואני עברתי לגור בביתו.

אף על פי שבטיפשותי הילדותית ברחתי ממנו פעמיים ובפעם השניה כבר לא חזרתי והצטרפתי ליהודים ביטקובה כי נודע לי כי הורי היקרים עם אחי נלקחו באקציה האחרונה ונרצחו באכזריות ולא ראיתי כל טעם להמשיך ולהיאבק בסתר…"

…"במקום הזה עומדת לבד (בשערי בית הקברות- תוספת) ילדה קטנה צנומה, בין הצמחים הפראיים ועשבי הבר ומציצה בפחד ורואה, רואה את קברי האחים הענקיים שקראו להם בהומור מקברי "אמבטיות", רואה את האקציה במלוא היקפה, רואה את הזוועות בזמן חיסול אנשים, נשים וילדים.

היה חורף, שלג לבן. לאורך כל הדרך מבית הקברות התנוססו עקבות של דם אדם, דם יהודים, דם ילדים רכים חפים מפשע. ואני רואה את הזוועות, והן עולות לאט בזכרוני, עם הסבל, עם הייסורים, ומרגישה כרגע את הכאב הנורא שחונק את גרוני כמו אז…" 

עם השנים, לאחר שנים רבות של הדחקת האירועים הנוראיים אותם חוותה, החלה רות לפסל ולצייר את זיכרונותיה מתקופת השואה.