יחסה של רוב האוכלוסיה המקומית ליהודים בתקופת השואה נע בין אדישות לעוינות. רוב האנשים צפו כיצד שכניהם הוצאו מבתיהם, גורשו לגטאות או נרצחו במקום. חלקם שיתפו פעולה עם הרוצחים ורבים מהם הרוויחו משוד רכושם של היהודים.
אולם בעולם של פשיטת רגל מוסרית וערכית, היה גם מיעוט קטן של אנשים אשר שמרו על ערכי המוסר שלהם ובאומץ יוצא דופן עזרו ליהודים תוך סיכון עצמם ובני משפחותיהם. בניגוד לאחרים, מצילים אלו ראו ביהודים בני אדם וסברו שיש להם מחויבות מוסרית כלפיהם. הסיפורים הללו, אותם דלינו מתוך זכרונותיהם של שורדי שואה מהרוביישוב, נועדו להעלות על נס את אומץ ליבם ומוסריותם של האנשים והנשים, שהיו חריגים בקרב האוכלוסיה הפולנית הנוצרית. הם היו בבחינת הכוכב הבודד שהעז להאיר בשמיים השחורים של הזמנים ההם ואנו חבים להם תודה והוקרה.
אלפרד הפונסקי (פרדק), רווק מובטל שגר עם הוריו בדירה ענייה בעיירה הרוביישוב שבמחוז לובלין, היה חבר ותיק של חיה וסורה פאפיר מבית הספר. באוקטובר 1942, לאחר אקציה רחבת היקף בגטו המקומי, חמק פרדק לגטו ושכנע את הפאפירים לאפשר לו להבריח את בנותיהם לצד הארי של העיר, כדי להצילן ממוות בטוח. פרדק, שפעל ממניעים הומניטריים ותחושת מחויבות כלפי חבריו, לא ביקש תשלום כלשהו. בהסכמת הוריהן נלקחו האחיות פאפיר לדירתו של פרדק, שם הוחבאו במרתף תת-קרקעי. פרדק טיפל בשתי האחיות ללא ידיעת הוריו, סיפק להן מזון, מים וחומרי כביסה, ופינה את הצרכים שלהן, ביודעו שבכך הוא מסכן את חייו.
גב' ליפינסקה עזרה למשפחת אורנשטיין וסיכנה את חייה וחיי משפחתה בעשותה כך.
גב' ליפינסקה התגוררה עם בני משפחתה בעיירה אוסילג. היא הכירה את הנרי אורנשטיין שכן לימד את בנה כמורה פרטי.
כשהנרי, אביו ואחיו ברחו מפני הגרמנים הם הגיעו לביתה של גב' ליפינסקה אשר החביאה אותם באסם ודאגה להם למזון בשפע.
כל זאת ללא ידיעת שאר בני משפחתה, ותוך לקיחת סיכון רב שהיה יכול לעלות בחייה ובחיי בני משפחתה.
מאוחר יותר כשבני משפחת אורנשטיין בקשו לחזור להרוביישוב, הסבירה להם גב' ליפינסקה כיצד והיכן עליהם לעבור את הנהר, וכשחששה שלא יצליחו למצוא את הדרך, הלכה איתם והדריכה אותם עד שחצו את הנהר ופגשו את בני משפחתם.
אורסולה גראנדה הייתה חברתה הטובה של רוז (רוזליה) אורנשטיין מתקופת לימודיהן בתיכון בלובלין. אביה של אורסולה היה ראש העיר ורוז בילתה הרבה בביתה של אורסולה.
רוז ברחה מעיר מגוריה שטריז'וב שליד הרוביישוב שטריז'וב שליד הרוביישוב כדי להציל את חייה. לאחר שהלכה ברגל במשך כמה ימים, רעבה ועייפה, התקבלה בברכה על ידי משפחת גראנדה. למרות שידעו שהסתרתה מסכנת את חיי המשפחה, הם נתנו לה אוכל ובגדים חדשים, הלינו אותה בביתם והמליצו לה להמשיך לגרמניה, כיון שהאמינו שכך סיכוייה להינצל גבוהים יותר.
אביה של אורסולה הכין לרוז מסמכים מזויפים שבהם שמה היה קז'ימירה לוקשוק מהעיר וולודימייז' שבפולין, ולא עוד רוזליה אורנשטיין, נערה יהודייה משטריז'וב.
בשנת 1985, חיפשה רוז את אורסולה, אך גילתה שהיא נפטרה כמה שנים קודם לכן, בגיל 60.
מר סצ'ידלובסקי היה מורה ומחנך פולני נוצרי.
עם כניסת הגרמנים לפולין, פנה מר סצ'ידלובסקי מיוזמתו לאביה של רות ואמר לו "חבל על ילדה כישרונית כל כך שתפסיק ללמוד" וביקש שרות תעבור לגור בביתו.
לאחר קבלת אישורם של ההורים, רות עברה להתגורר בביתו של מר סצ'ידלובסקי.
כדבריה של רות בספרי זיכרונותיה, בשל העובדה שלא היתה בוגרת באותה עת, ברחה מביתו של מר סצ'ידלובסקי כשנודע לה שהוריה ואחיה נרצחו באקציה. רות לא ראתה טעם להמשיך ולהסתתר וחברה ליהודים שעבדו במחנה ידקובה.