קשר אמיץ נקשר עם בית הספר חנקין וקמפוס קריית שרת בחולון לבין ארגוננו. תחילתו של הקשר בהבנה שתלמידי בתי הספר היום – האזרחים של מחר, הם עמוד השדרה שיישא את זיכרון השואה בעתיד. תלמידי התיכון הם הצברים שיתחנכו בארץ ובית הספר בו ילמדו יהיה "המתווך" הראשון של זיכרון השואה, הנושא הקשה והמורכב שב"חומרי הלימוד" אתו יתמודדו.
גרעין הקשר נטמן תחילה בבית הספר "חנקין", ביזמתו הברוכה של מיכאל דרורי, איש חינוך רב פעלים ומנהל בי"ס "חנקין" – שהיה גם אחד מעמודי התווך של ארגוננו. השאלה שהעסיקה אותו, לצד אנשי חינוך אחרים, היתה: מה התוכן שעלינו לצקת למילה "זיכרון"? האם יש מקום לדבר על המושג "לקח" (שהכל השתמשו בו בחופשיות)? איזו תודעה מבקשת מערכת החינוך לטפח? איך מתמודדים עם החשש שבהעדר איזונים עדינים ומדויקים מערכת החינוך עלולה לטפח בקרב התלמידים "תודעת קורבן" – מסוכנת והרסנית.
שורדי הקהילה, ילדיהם ובני משפחה אחרים, לצד תלמידי בית הספר חנקין וקמפוס קריית שרת מתכנסים אחת לשנה בבית ציוני אמריקה בתל אביב (או בבית ווהלין בגבעתיים), לציון האקציה האחרונה טרם שחוסלה הקהילה. בפתח הטקס נאמרת תפילת יזכור". תלמידי התיכון נוטלים חלק חשוב במהלך הטקס – גם בהיבטיו האומנותיים וגם בהיות אחדים מהם זוכי מלגות הצטיינות בלימודים או עוסקים בפעילות התנדבותית עם ניצולי שואה או למענם.
