שען, ממציא ומראשוני הבונים בעולם של מכונות חישוב. הוא נולד בהרוביישוב להורים עניים שמסרו אותו כשוליה לשען. עבודותיו של המתלמד הצעיר משכו את תשומת ליבם של התושבים המקומיים. סטניסלב סטאשיץ, כומר קתולי ואיש רוח, הזמין אותו לוורשה כדי להמשיך את לימודיו ולמרות ששטרן זכה לקריירה בוורשה, הוא נשאר בהופעתו החיצונית יהודי פרובינציאלי, בעל זקן גדול, לבוש בלבוש מסורתי.
הוא אף תרם לספרות העברית של אותה תקופה. לכבוד הכתרתו של ניקולאי הראשון לצאר ברוסיה, כתב שטרן אודה (שירה לירית) בשם "רינה ותפילה" שתורגמה גם לפולנית. כמו כן כתב שירים שנכללו באוסף "שיר מוסר השכל" שראה אור בוורשה ב-1935.
לאחר מותו נקבר בבית הקברות של רובע פראגה בוורשה.
משורר יהודי-פולני, סופר, מסאי, מבקר ספרות, מחזאי ומתרגם. נחשב לאחד מגדולי המשוררים של פולין. נולד בוורשה למשפחה יהודית מתבוללת. בשנות ילדותו ונעוריו שהה עם משפחתו בקייב שבאוקראינה, שם סיים את לימודיו בבית ספר תיכון ובפקולטה למשפטים. משנת 1918 ועד שנת 1934 התגורר בהרוביישוב ועבד כנוטריון בתחום אחוזות קרקע גדולות. במקביל פרסם שני ספרי שירה שזכו להצלחה רבה ונבחר כחבר האקדמיה הלאומית הפולנית לאמנות. בשנת 1935 שב להתגורר בוורשה, שם גם נפטר. צ'סלב מילוש, חתן פרס נובל לספרות (1980), אמר על לשמיאן: "איש מבין המשוררים המשתייכים אל הזרם 'פולין הצעירה', אין להשוות שיעורו לבולסלב לשמיאן, אשר עומד בשורה אחת עם גדולי המשוררים בספרות האירופית בת־זמננו."
נשיאה השלישי של מדינת ישראל, סופר, משורר, היסטוריון, מראשי הציונות, חבר כנסת ושר החינוך והתרבות בממשלה הראשונה של ישראל.
נולד כשניאור זלמן רובשוב בעיירה מיר ברוסיה הלבנה ולימים שינה את שם משפחתו לשז"ר – ראשי תיבות של שניאור זלמן רובשוב. היה החימש (בן הנין) של ר' מאיר שהיה אב"ד (אב בית דין) בהרוביישוב ומכאן שם המשפחה – רובשוב.
שז"ר עלה לארץ בשנת 1924, היה בין מייסדי מפלגת מפא"י (היום מפלגת העבודה) ונמנה עם צוות העורכים הראשון של עיתון "דבר". לאחר מותו של ברל כצנלסון התמנה לעורך הראשי של העיתון, ובנוסף ניהל את הוצאת הספרים "עם עובד".
לאחר מותו של הנשיא יצחק בן צבי ב-1963, נבחר שז"ר לנשיא המדינה והיה בתפקיד שתי קדנציות, עד מאי 1973.
לאחר מותו נטמן בחלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים, לזכרו הוקם מרכז זלמן שזר לחקר תולדות היהדות, דיוקנו הופיע על שטר של 200 ₪ שיצא בסידרה הראשונה של השקלים החדשים.
יוסף אלמוגי (1991-1910)
ראש עיריית חיפה, חבר כנסת, שר בממשלות ישראל ויו"ר הסוכנות היהודית.
נולד כיוסף-אהרן קרלנבוים בעיירה הרוביישוב שבפולין למשפחה של חסידי בעלז. בשנת 1929, לאחר תום לימודיו התיכוניים, עלה לארץ ישראל והצטרף לגרעין בשם "הכובש" שעסק בכיבוש העבודה בפתח תקווה ובכפר סבא. בשנת 1932 עלה הגרעין להתיישבות בקיבוץ רמת הכובש.
בשנת 1937 עבר אלמוגי לחיפה ומונה על ידי אבא חושי לראש פלוגות הפועל. במקביל, המשיך לעבוד כפועל בנין מקצועי. סמוך לגיוסו לצבא הבריטי בשנת 1940, עקר עם משפחתו לכפר סבא לבית שבנה במו ידיו.
אלמוגי, שהיה חבר ארגון ההגנה, התנדב לצבא הבריטי ושירת בחיל החפרים במצרים, לוב ויוון. ב-29 באפריל 1941 נפל בשבי גרמניה הנאצית עם עוד כ-1,500 חיילים ארצישראליים נוספים ונכלא במחנה שבויים בשלזיה שם שהה עד שנת 1945. לאורך כל שנות השבי קיבל אלמוגי על עצמו, יחד עם שבויים יהודים אחרים, את תפקיד הניהול והטיפול בכלל השבויים הארצישראליים מול מפקדת מחנה השבויים ומול נציג השבויים הבריטיים. אחד המקרים הזכורים היה ההתעקשות של אלמוגי מול מפקד מחנה השבויים כי אחד השבויים, יצחק אלקינד, שנפטר בבית חולים ממחלת סרטן, ייקבר בטקס צבאי מלא. אלמוגי ארגן את הטקס לפי מנהגי ישראל כולל דגל שעטף את הארון ותפילות "אל מלא רחמים" ו"קדיש".
בתום המלחמה, לאחר שהשתחרר מהשבי, עלה ארצה ושוחרר מהשירות הצבאי. ב-1948 עיברת את שמו ל"אלמוגי". לאחר קום המדינה שימש בתפקידים ציבוריים רבים, ביניהם ח"כ מטעם מפא"י, שר השיכון והפיתוח, שר העבודה וראש עיריית חיפה. נפטר ב-2.11.1991 ונטמן בבית הקברות חוף הכרמל.