בשבוע הראשון של המלחמה הופצצה הרוביישוב על ידי הלופטוואפה (חיל האוויר של גרמניה הנאצית), וב-14 לספטמבר נכנס הוורמאכט (הצבא הגרמני) לעיירה. מרגע כניסתם התחילו החיילים לבזוז חנויות של יהודים ולאנוס בחורות יהודיות. למרות זאת, השתעשעו היהודים בתקווה שעם המעבר לשלטון אזרחי יוטב מצבם.
שבוע לאחר הפלישה הגרמנית להרוביישוב, ערב יום כיפור, נסוגו הגרמנים וביום כיפור נכנסו לעיירה חיילים פולנים שהסתובבו באזור, וגם הם, כמו הגרמנים, נתנו ידם בביזת החנויות היהודיות. במוצאי יום כיפור נכנסו להרוביישוב חיילי הצבא האדום שנשארו בעיירה כ-11 יום ואז נסוגו להתאם הסכם ריבנטרופ-מולוטוב שנחתם בין ברה"מ (ברית המועצות) לגרמניה הנאצית כשבועיים לפני פרוץ המלחמה. אל החיילים הנסוגים הצטרפו כמה מאות יהודים צעירים, יהודים עניים שלא היו בעלי רכוש, ואנשי שמאל ששיתפו פעולה עם השלטונות הסובייטים. אחד מחלקיו היה הסכם אי-תוקפנות בין שתי המדינות לתקופה של עשר שנים לפיו התחייבו לא לתקוף זו את זו ולא לסייע לאחרים לעשות זאת. ההסכם כלל נספח סודי שעסק בחלוקת תחומי ההשפעה של שתי המדינות במזרח אירופה וברה"מ סיפחה לשיטחה את כל החלק המזרחי של פולין. ההסכם הופר על ידי גרמניה הנאצית ב-22 ביוני 1941 עם הפלישה של גרמניה הנאצית לשטחי ברה"מ. ב-4 באוקטובר נכנסו שוב חיילי הוורמאכט לעיירה.
מיד עם כניסתם, החלו הגרמנים לחטוף יהודים לעבודות כפייה ולגזול את רכושם. מעשי החטיפה היו מלווים בהתעללויות ובהשפלות קשות. הרדיפות גברו ביתר שאת משהגיעו להרוביישוב אנשי גסטאפו ועם הקמתן של יחידות שוטרים פולנים ואוקראינים. הגרמנים הטילו על היהודים תשלום כופר בסך 120,000 זלוטי, ומשלא עלה בידי היהודים לאסוף סכום זה במועד הוטל עליהם קנס נוסף, בסך 80,000 זלוטי. את האשמה על אי מילוי הוראתם זו הטילו אנשי הגסטאפו על הרב יוחנן טברסקי. הרב נמלט לכפר סמוך אך הגרמנים השיגו אותו שם והוא הוצא להורג.
ב-15 בנובמבר 1939 הכריזו הגרמנים שיהודים המבקשים לעבור לאזורים שבמזרח פולין, הנתונים בשליטת הסובייטים, יוכלו לקבל רישיון תמורת עשרה זלוטי. מאות יהודים התפתו להאמין להם ורכשו את ה"רישיונות", אבל כשהגיעו לקרבת הגבול התנפלו עליהם אנשי ס"ס, היכו אותם מכות רצח ושדדו את כל חפצי הערך שהיו ברשותם.
