בתום מלחמת העולם הראשונה החלו יהודי הרוביישוב לשקם את בתיהם ואת עסקיהם. ארגון הג'וינט האמריקני סייע ליהודי העיר ובשנת 1921 נוסדה בהרוביישוב אגודה קואופרטיבית יהודית שסייעה, בין השאר, ברכישת חומרי בנין.
בשנת 1925 מנתה העיר 5,454 תושבים, מהם 2,924 יהודים שהיוו כ-54% מכלל האוכלוסייה בהרוביישוב. במצבם הכלכלי לא חלו שינויים ניכרים ורק שיכבה קטנה של יהודים, אשר עסקה במסחר סיטוני, תפסה בידיה עמדות חשובות במסחר ובתוצרת חקלאית, בחכירת אדמות ובסחר של בקר.
המשבר הכלכלי שפקד את פולין ומדיניות המיסוי הממשלתית פגעו ביהודים יותר מאשר בשאר קבוצות האוכלוסיה. שני גורמים אלה, יחד עם שיעורי אבטלה גבוהים, הביאו להגירתם של יהודים רבים בעיקר לארגנטינה ולמקסיקו אך גם לארץ ישראל.
בנוסף, המשבר הכלכלי שפרץ ב-1929, בעקבות נפילת הבורסה הניו-יורקית, לווה בפולין במדיניות כלכלית אנטי יהודית ובהסתה של גורמים לאומנים ואנטישמיים לחרם על היהודים. כתוצאה, הידרדר מצבם הכלכלי והחברתי של יהודים רבים ומספר נזקקי הסעד גדל מאד.
גם בתקופה זו התפרנסו רוב יהודי הרוביישוב ממסחר וממלאכה, ומקצתם עבדו כשכירים בתעשיה הזעירה. על פי נתונים לא מלאים משנת 1937 היו בבעלותם של יהודים בהרוביישוב כמה טחנות קמח, בית חרושת לסבון, מפעל לעיבוד עורות, מנסרות אחדות, בית דפוס ומפעל ליציקת מתכת. במפעלי התעשייה, שהיו בבעלות יהודית, הועסקו יהודים ולא יהודים כאחד.
בענף החייטות והסנדלרות התפתחה באותה תקופה תעשייה ביתית. בשנת 1937 היו בעיר 372 חנויות מתוכן 333 בבעלות יהודית. מקצת מהיהודים עסק במסחר בתבואות, בעצים ובפרוות. מספרם של אנשי האינטליגנציה שעסקו במקצועות החופשיים – רופאים, רוקחים, עורכי דין, מהנדסים ומורים – גדל מאד.
