גידולה של הקהילה נמשך גם בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, אך משפחות רבות היו שרויות בעוני וקיבלו תמיכה ממוסדות הסעד.

בראשית המאה ה-20 עדיין למדו רוב ילדי הקהילה בחדר המסורתי ובתלמוד תורה של הקהילה. האחרים – הבנות ומעט ילדים מבתים אמידים ומשכילים – למדו בבית הספר היסודי העירוני.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בקיץ 1914, התנהלו ליד הרוביישוב קרבות עזים, ובתים רבים נהרסו בהפגזות. ב-1915 נכבשה העיר בידי האוסטרים והגרמנים, שנשארו בה שלוש שנים. הכובשים הטילו על התושבים מיסים כבדים והחרימו סחורות, ובעיר שררו עוני ורעב. רבים הגיעו עד פת לחם. צעירים רבים גויסו כעובדי כפייה בסלילת מסילת הברזל. בשנים 1916-1915 פרצו בעיר מגפות כולרה וטיפוס ותושבים רבים נספו. במהלך המלחמה נמלטו יהודים רבים מהעיר בגלל איומי השלטונות הרוסיים שהאשימו את היהודים בסיוע לאוייב.